<h1>שבלי הלקט הקצר דין מליחת בשר סימן י"ב</h1>
<h2>דף כט.</h2>
בירושלמי במסכת תרומות אמר, רב זעירא לא אכל כבדא, שלקא ר' בא אכלה ליה, דהיינו כשמלחה לבדה ולא עם הבשר, אבל נתבשלה אינה נאסרת, כדתנן, אוסרת ואינה נאסרת שפולטת ואינה בולעת. ורב האי גאון אוסר אם נתבשלה עם הכבד, ואוסרת כל הקדירה בנותן טעם, ואם חולטה לבדה ונצלית מותר לבשלו, דכל דבר שמלוח מותר לבשלו.
<h2>דף עג.</h2>
מעשה שנמלחה תרנגולת מבפנים ולא מבחוץ, ושאלו לאבא מארי ואסר להם, מיהא דאמרינן במנחות, נאמר במלח, יכול יתבננו במלח, ת"ל תמלח, כיצד הוא עושה, מניח האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו, אמר אביי, וכן לקדירה. אלמא דבעינן שיהפכנו וימלחנו הילכך האי תרנגולת שלא נמלחה מבפנים אסורה. אחר כך נודע לאבא מארי, שנתבשלה אותה תרנגולת בקדירה אחת, ולקחו מן הרוטב ג' כפות ונתנו אותם בקדירה אחרת שיש בה בשר. ואסר הקדירה והבשר, מאחר שהתרנגולת היא חתיכה דאיסורא הרי נאסר הקדירה והבשר, מאחר שלא היה בהן ששים, אבל הקדירה שנתנו בה ג' כפות מן הרוטב מותרת, דנתבטל הרוטב בה ודמייא להא דאמרינן בע"ז פרק בתרא ראשון ראשון בטל.
